פיתוח תמונות
עד לפני מספר שנים, הדפסת תמונות מסרטי צילום נעשתה בצורה כזו שאור ממנורה חזקה במיוחד הואר על נייר רגיש לאור דרך הסרט המפותח. במקרה של סרטי נגטיב, גם הנייר הוא נגטיבי. האור עובר דרך האזורים הכהים בסרט פחות מאשר בשקופים, ולכן האזורים השקופים בהירים יותר על הנייר.
כיום, רוב המכונות החדשות הן דיגיטליות (נוריצו, חברה יפנית המובילה בייצור ותכנון מינילאבים הפסיקה לייצר מכונות לא דיגיטליות). במקום הארה על נייר דרך הסרט המפותח, הסרט נסרק למחשב, והנייר נחשף על ידי לייזרים.
בשני המקרים, הנייר עובר דרך כימיקלים שפועלים בצורה דומה לכימיקלים של פיתוח הסרטים. השינויים העיקריים הם במרכיבי וריכוזי כל תמיסה ותמיסה.
המערכות הדיגיטליות עדיין בחיתוליהן, ולמרות שיש להן יתרונות רבים על המכונות האנלוגיות, הן עדיין איכותיות מעט פחות, ובדרך כלל גם מהירות מעט פחות (ההבדל במהירות זניח, משום שרוב זמן התהליך נצרך בשהייה בתמיסות הכימיקליות, שבהן הזמן זהה).
מדפסת ה Lambda 130 זכתה בתערוכת PMA - DIMA בשנת 1999, כמדפסת הדיגיטלית הטובה ביותר.
מדפסת ה Lambda 130, הינה מדפסת בפורמט רחב, עם יכולת הדפסה של פלט דיגיטלי במידות עד 5000X127 ס"מ באיכות ויזואלית של DPI 4000 תוך יכולת הדפסה על חומרי צילום שונים. עומק הצבע הינו 36 Bit ו- 68 מיליארד גוונים של צבעי RGB. חשיפת האור על גבי החומר הצילומי מתבצעת על ידי שלושה לייזרים. בעת ההדפסה החומר הצילומי מתקדם, כשמערכת הלייזרים ללא תנועה. ההדפסה מתבצעת במהירות של 36 מטר מרובע לשעה. עמידותם של החומרים הצילומיים, בהם משתמשים להדפסה במדפסת הLambda 130 , הם באיכות ארכיונית.
בכל פעם שמפעילים את מדפסת ה Lambda 130, קיים צורך בכיול מכני של הניירות הנמצאים בתוכה. לפני טעינת הנייר (בתחילת גליל נייר) חייבים לבצע סידרת חיתוכי נייר. מדפיס מנוסה עושה זאת 3-4 פעמים, עד לחיתוך מדוייק, זהו ביזבוז של ''6 חומר בכל פעם (לערך). פעולה זו דורשת זמן. בכל הדפסה קיים פחת נייר נוסף של ''8 לערך
אחרי שהסרטים עוברים דרך הכימיקלים הם נתלים לייבוש (או מיובשים במכונה עצמה) על מנת למנוע הדבקות של הסרט לדברים וכדי שהאמולסיה לא תתקלף אליהם.
- דפוס בלט- שיטת הדפוס הראשונה, שהומצאה על ידי גוטנברג. הייתה בשימוש שנים רבות עד שהוחלפה על ידי טכנולוגיות מתקדמות ומודרניות יותר. הספר הראשון שהודפס בשיטה זו הוא ספר התנ"ך. הדפוס נעשה בסידור ידני, וההדפסה נעשית על נייר בודד בכל פעם. לאחר סיום הדפסה של דף יש לפזר את
האותיות והחומר ולבנות סידור חדש. עבודה בשיטה זו היא קשה ונותנת תוצאה שאינה לגמרי נקיה. משנות ה-70 תופסות שיטות דפוס האופסט ודפוס השקע את מקומה של שיטת הדפסה זו.
דפוס משי - בו הדמות הרצוייה מועברת מבעד רשת משי צפופה, שאטומה באזורים בהם לא רוצים שיעבור צבע. שיטה זו משמשת להדפסה על משטחים ישרים אשר לא ניתנים להצמדה לגליל כמו חולצות, ולוחות פלסטיק. כמו כן על חומרים שדורשים ייבוש אינטנסיבי כמו מדבקות (סטיקרים) ועוד.
דפוס אופסט (Offset) (שטח) - שיטה שבה מועתקת דמות המקור אל גלופה באמצעות צילום אלקטרוסטטי או כימי (בהתאם לסוג הגלופה). הגלופה היא לוח הדפסה העשוי מנייר עבה בעל ציפוי מיוחד, או מפח אלומיניום. הלוח ועליו צילום המקור מוצמד אל תוף גלילי. בכל סיבוב של התוף הוא נמרח בתמיסה מיוחדת ובצבע דפוס מיוחד אשר שילובם גורם לדחיה אלקטרוסטטית של הצבע מהשטחים החשופים שבלוח, ולהצמדתו של הצבע לאזורי הלוח המכוסים בדמות המקור. בכל סיבוב עובר הצבע מהלוח אל תוף גלילי נוסף מצופה גומי הסובב בצמוד אליו, וממנו אל דף נייר המוזן בתזמון מדויק באמצעות מערכת המשנעת דף אחר דף. שיטה זו נמצאת בשימוש של הדפסות בכמויות גדולות, בסדר גודל של 1000-1,000,000 עותקים. זו השיטה הנפוצה ביותר כיום ומדפיסים בה עיתונים, ספרים, שבועונים, עלונים וכדומה. נעשית לרוב על ידי שימוש בארבעה צבעים: ציאן (מעין כחול בהיר), מג'נטה (מעין אדום-בורדו בהיר), צהוב ושחור. הדפסת כל צבע דורשת לוח נפרד עליו צולמו פרטי התמונה המיועדים להיות מודפסים בו. שילוב ארבעת הצבעים מאפשר לדמות צבע מלא. הדפסתם בזה אחר זה עד לקבלת הדמות הסופית נקראת "הדפסת פרוצס", וכשכולם מודפסים ברצף במכונה אחת בעלת ארבעה לוחות נקרא התהליך "רוטציה".
דפוס צילינדר - שיטה אשר בה לוח המקור הינו הצילינדר עצמו שהדמות חרוטה בו בנקבים קטנים מאוד. להדפסות במיליוני עותקים (למשל: National Geographic Magazine). שיטה זו נחשבת לאיכותית מכולם.
הדפסה דיגיטלית - יותר ויותר חברות מייצרות שיטות הדפסה דיגיטליות אשר בעתיד הרחוק מיועדות להחליף את שיטת האופסט. בשיטה זו האינפורמציה של הדמות מועברת ישירות מהמחשב, כאינפורמציה דיגיטלית, לצילינדר הממגנט אליו את הצבע בהתאם לדמות. שיטה זו מיועדת להדפסת כמויות בודדות עד קטנות (500) של עותקים, מעל 500 כרטיסי ביקור לדוגמה כבר עדיף מבחינה כלכלית להדפיס בדפוס אופסט. (זול ומהיר יותר להכנת 1000 עותקים ראשונים מאשר דפוס אופסט). בשימוש להדפסת מוצרים בכמויות קטנות, שילוט רחוב, פוסטרים, שלטי חוצות ועוד. יתרון נוסף של הדפסה דיגיטאלית הוא הזמינות - ניתן להדפיס מיד בגמר העיצוב. עם זאת, איכות הדפסה דיגיטאלית נופלת מאיכות אופסט.
"הדפסת טמפון" - שיטה נפוצה להדפסה על מוצרים עגולים כמו עטים, צנצנות, שפופרות, כדורים וכדומה.
פלקסוגרפיה - שיטה הדומה מאוד באופן הטכני, לדפוס אופסט, אך משתמשת בבסיס גומי במקום בלוח אלומיניום כלוח המקור. בשימוש להדפסה על אריזות פלסטיק וניילון בתעשיית המזון, פחיות שתיה, על אריזות קרטון ושאר סוגי אריזות.
הפיתוח של סרטי נגטיב (תשלילים - סרטים שנראים הפוך מהמציאות - כהה על הסרט הוא בהיר במציאות, אדום הוא ירוק, וכו') נעשה באמצעות העברת הסרט צילום דרך כימיכלים אחדים, והם:
- מפתח - תמיסת אלקלי אשר משקפת את הסרט כך שאפשר יהיה לראות מה יש בו ולהדפיס ממנו תמונות. ככל שהסרט נמצא במפתח יותר זמן, כך הוא יותר שקוף (והתמונות יוצאות יותר כהות).
בליץ' (Bleach) - תמיסת אלקלי אשר 'מנקה' את חלקי האמולסיה הרגישים לצבעים באור שלא פותחו.
פיקסר (Fixer) - 'מנקה' את חלקיקי הכסף הרגישים לאור אשר לא פותחו.
מייצב (Stabilizer) - תמיסה שרובה ככולה סבון אשר מנקה את הסרט מהכימיקלים שדרכם עבר, מקשיחה את האמולסיה, ועושה את הסרט עמיד יותר לפגעי הזמן.
אחרי שהסרטים עוברים דרך הכימיקלים הם נתלים לייבוש (או מיובשים במכונה עצמה) על מנת למנוע הדבקות של הסרט לדברים וכדי שהאמולסיה לא תתקלף אליהם.
אחרי שהסרטים עוברים דרך הכימיקלים הם נתלים לייבוש (או מיובשים במכונה עצמה) על מנת למנוע הדבקות של הסרט לדברים וכדי שהאמולסיה לא תתקלף אליהם.
מנהל תיקי השקעות